מסע הקורונה שלי, 2 – הבידוד

30/08/2020 23:30 – היום הראשון לבידוד.

אז קצת טלוויזיה, הרבה הרבה טלפון עם כל מיני שידעו שאני מגיע, והתקשרו לברך ולשאול, ומכבי חיפה שלא בצליחה הפים לאבד את היתרון שהיה לה.

סידרתי לי עמדת עבודה נורמלית, המחשב מחובר למסך (שכחתי להביא כמה דברים בסיסיים, אבל כבל HDMI זכרתי, גם סט מקלדת ועכבר אלחוטיים……. האינטרנט לא להיט, אבל בתקופת הקורונה התרגלתי ברוב עוונותי לעבוד עם אינטרנט לא מדהים כמו שיש לי בבית במוסקבה, קצת על זה מחר.

31/08/2020 09:00 – היום השני לבידוד.

אז אחרי כל התלאות ביום אתמול, הסתיים לו היום הראשון בבידוד, די בשקט, ארוחת ערב סבירה ומחקר לגבי הזמנת כל מיני דברים שאני מתגעגע אליהם, והגעתי לבחור נחמד בשם דודי, ממינימרקט פה ליד המלון, בעיקר הדברים ה”ממש ישראלים” שיש לנו במכולת וקשה למצוא בחו”ל, בראשם הקוטג’ של תנובה, במבה, ביסלי ואחרים, הרשימה ברובה נראית כמו רשימת קניות של ילד בן 9 שהלך למכולת בפעם הראשונה בלי אמא ועם קצת כסף….. הגעגועים לדברים הפשוטים!

רקע: נתתי כמה רמזים ואולי זה הרגע להסביר: אני מתגורר במוסקבה עצמה, לא רחוק מהמרכז, בדירה ממש נחמדה עם זוגתי, אבל בתחילת אפריל, כשהבננו את המצב עם הקורונה, ארזנו כמעט את כל הבית ועברנו לבית בכפר, כל מי שמכיר טיפה את רוסיה יחשוב מיד – “אה, דאצ’ה”. אז, לא, לא בדיוק. אישתי בנתה לפני כ 15 שנים בית עם שירותים ומטבח על שטח ששיך למשפחה שלה כבר כ 130 שנה , קנתה עוד חלק אדמה ושכרה לטווח ארוך עוד חלק שלא הסכימו למכור לה, וכך יצא שיש לנו בכפר נידח ושומם בד”כ, בית מדהים, כ 160 מ”ר על שטח של כ2 דונם, שקט, פסטורלי, יפהפה ופורח בקיץ, וקסום בחורף, כאשר הכל מלא בשלג בתולי נקי וחלק מלא אגמים ויערות מסביב, גן-העדן הפרטי שלנו, מלא עצי פרי, שיחים של ענבים ופירות יער מכל מיני סוגים, חלקם לא הכרתי לפני, בריכת נוי ודגים קטנה ומיליון פרחים שאישתי מגדלת ועוד מלא דברים. כמה נידח? יש חשמל, אבל אין תשתיות מים, את המים לבית אנחנו מקבלים מבאר פרטית עם מערכת משאבות וסינון שהיא יצרה, אין תשתית של אינטרנט ולכן עובדים על אינטרנט סלולרי עם אנטנה מיוחדת שנותן לי משהו סביר, בסביבות 10/10 ביום בהיר, אין חנויות, בכלל, בטווח של 15 ק”מ, חוץ מרכב מכולת שמגיע 3 פעמים ביום, בעיקר בקיץ.  בתקופת הקורונה עשינו הרחבה, בנינו מרפסת גדולה, הרחבנו את המטבח ובנינו חדר אמבטיה חדש שלא מבייש את הסוויטות המלכותיות במלונות פאר, באמת! וזו הסיבה שבגללה אני ממש לא מורגל לכל העניינים האלה של ריחוק,מסכות,אלכוג’ל וכל השאר, אבל כל אלה נפלו עליי ב 36 השעות האחרונות בכל הכח, אבל מצליח להתמודד עם האינטרנט הדי גרוע שיש פה במלון הבידוד.

01/09/2020 09:00 – היום השלישי לבידוד.

אז בשעה טובה קיבלתי אתמול את המשלוח שהזמנתי מהסופר מרקט, הגיע לעמדת הבטחון למלון, וקראו לי להגיע לאסוף אותו, ניצלתי את ההזגמנות לצאת מפה, לקחתי איתי סיגריה, וזה עזר לי להרוויח עוד כמה דקות באוויר ההרים של ירושלים, כלכך הרבה דברים קטנים ופשוטים שהתגעגעתי אליהם, ביסלי ב 4 טעמים שונים, שכשטעמתי את הברביקיו, הרגיש לי שהטעם טיפה שונה , פחות מלוח, פחות טעים, הסבירו לי שבגלל על עניין התוויות החדשות האלה של הבריאות על המוצרים, שינו את ההרכב של הרבה מוצרים, חבל!

01/09/2020 16:00 היום השלישי לבידוד – המשך

התחלתי לחפש עוד נושאים להעביר איתם את הזמן והציעו לי נטפליקס, גם זה משהו שעוד לא ניסיתי, אבל יאללה , יש חודש ב 3.90 , מה יכול להיות, אז הזמנתי.

חוץ מזה , כמו שציפיתי, לא קורה שום דבר מיוחד, קצת משימות מהעבודה, הרבה שעות בטלפון מול הווטסאפפ עם האישה , עם הקבוצות, ואם כל החברים שיודעים שאני בבידוד ומתקשרים להתעניין. 

02/09/2020 10:30 היום הרביעי לבידוד The Binge in On!

אז מסתבר שנטפליקס הוא אחלה דרך להעביר את הבידוד, התחלתי לראות את “קוברה קאי”, נחמד פלוס, מאין “קרטה קיד – הדור הבא” המשך לסדרה שכל בני גילי גדלו עליה, עם השחקנים המקוריים, בדרך לסיים 2 עונות בפחות מ 24 שעות…… 

02/09/2020 14:50 – היום הרביעי לבידוד – הארוחות

הארוחות פה מגיעות לחדר, הם דופקים על הדלת, מניחים אותם ליד הדלת.

ארוחת הבוקר מגיעה בסביבות 8 בבוקר בתוך מארז פלסטיק סגור, בתוכו לחמניה, חמאה, ריבה, אשל או קרלו, עוגה קטנה , מיני ירקות (מלפפונים ועגבניות שרי) ועוד כמה דברים קטנים, עם אותו עלון מצורף, בסגנון “החלמה מהירה” – אף אחד לא סיפר להם שאני בריא ?

ארוחת הצהריים והערב די דומות – 2 מגשיות אוכל שחורות מפלסטיק, סגורות ציפוי ניילון שקוף, שלא תמיד מחזיק מעמד, כל אחת מחולקת ל 3 חלקים, בראשונה: מנת בשר/עוף , פחמימות (אורז/פתיתים/תפ”א) וירקות מבושלים. בשנייה סלטים קרים בחומץ/מיונז או כאלה

לא מסעדת מישלן, אבל בסדר, בהחלט מספיק גם לאחד כמוני (1.90/107) כדי להתקיים, עוד לא מספיק לסיים לעכל ארוחה וכבר מגיעה הבאה….. הזמן עובר מהר עם הסדרות בטלוויזיה.

03/09/2020 17:00 היום החמישי לבידוד

הגעתי לבידוד אחרי שהכנתי את עצמי נפשית, ידעתי ש 14 יום זו תקופה ארוכה, דאגתי להרבה מאוד משימות ופעילויות להעברת הזמן ובינתיים זה מצליח לא רע. אבל יש דבר אחד שפחדתי ממנו במיוחד, לא ידעתי איך אתמודד איתו, האם יש לי סיכוי להצליח בו? תמיד עשו את זה בשבילי, גם בבית, גם בבתי מלון, בכל מקום.אז דחיתי את המשימה ככל שיכולתי, עד שהחלטתי שדי, חייב לבדוק אם אפשרי.אז עכשיו אזרתי אומץ, אספתי את כל מה שנדרש, בדקתי טוב טוב, ניסיתי פעם ראשונה, פעם שנייה ובסוף זה הצליח, ואפילו מרגיש נעים, עוד חווייה ראשונית שאזכור לעד מהתקופה שלי בבידוד, החלפתי לבד את המצעים למיטה במלון! חחחחחח

04/09/2020 12:20 – היום השישי לבידוד.

חצי האי קרים, כולנו שמענו את השם הזה, שמענו על המלחמה שם בין רוסיה לאוקראינה , שמענו על הסנקציות הכלכליות שהוטלו על רוסיה בגלל הסיפוח של האזור, אני ממש לא מתכוון להיבטים הפוליטיים של העניין הזה, וגם לא להבדלי התפישה בין הרוסים לבין כל העולם, ואפילו לא אביע את דעתי האישית בנושא, אבל….. חצי האי קרים הוא בעצם אי ענק, בערך 200/200 קילומטר, בחלקו הצפוני של הים השחור, החלק הדרומי שלו נחשב המתוייר ביותר, שילוב של הרבה חופים זהובים, עם רצועות הרים, חלקן ממש נושקות לים.

אחד הדברים שהחלטנו, אישתי ואני, כשהחלטתי לצאת למסע הזה, זה שבמקום שהיא תישאר בבית במהלך המסע הזה שלי, זה אחלה הזדמנות בשבילה לקחת את הבת שלה , שחוגגת 30 בעוד כמה ימים, לנופש. אז בהתחלה תיכננתי יחד איתה קלאב בטורקיה, אבל בכלל הפחד מבעיות במעברי גבול בגלל הקורונה, היא החליטה שעדיף קרים ובחרה את Yalta.

אז אתמול היא לקחת טיסה יחד עם הבת שלה, עוד 2 קרובות משפחה שלהן תצטרפנה ביום שני, יבלו שם כ 10 ימים. מהתמונות הראשונות שקיבלתי, המקום נראה ממש נחמד , משהו בשילוב הזה של ים, הרבה ירוק והרים גבוהים הוא זה שגרם לי להתאהב באיטליה לפני מעל 20 שנה, גם היא ממש אוהבת, ויכול להיות שהחופשה השנתית שלנו תהיה לאיזור הזה, בכל זאת, מבחינת הגודל, האיזור הזה גדול מכל השטח של מדינת ישראל בכ 30 אחוז, ויש שם הרבה מה לראות.

05/09/2020 – 13:10 – היום השביעי לבידוד – קצת פעילות גופנית

אני מעביר פה את הזמן מול הטלוויזיה (קוברה קאי כבר נגמר מזמן, גם 2 העונות הראשונות של לוציפר) ובארוחות הלא נגמרות, ועד עכשיו הספורט הכי רציני שעשיתי פה הייתה לצפות במשחק כדורגל של נבחרת ישראל בטלויזיה (אם אפשר לקרוא לדבר הזה שהיה אתמול כדורגל).

אז בדקתי קצת עם הגורמים האחראים במלון, אנשי פיקוד העורף, ונתנו לי אישור/רעיון: כל עוד המסדרון של המלון ריק, ניתן לעשות הליכות לאורך המסדרון.

אני לא ספורטאי, אפילו לא קרוב לזה, אני מחשיב את עצמי די בטטה, שנהנה לשבת מול המחשב, עם האורגן או הגיטרה שלי, אבל אפילו בשבילי הימים האלה מרגישים יותר מידי עצלים, אז יצאתי לי למסדרון….

אורך של צעד כפול שלי בהליכה מהירה הוא בערך 1.8 מטר, אורך המסדרון המפותל בקומה 5 של המלון הוא 66 צעדים כפולים, אז עשיתי אותו 9 פעמים הלוך וחזור, בחישוב מהיר ולא מדוייק כ 2.2 ק״מ הליכה, מקווה שאני לא טועה. מרגיש בסדר בתור התחלה אחרי 6 ימים בלי לזוז, אם אעשה את זה פעמיים עד שלוש ביום, לא אתנוון לגמרי.

ד”א: השקיות בצידי המסדרון בתמונה למעלה הן של ארוחת הצהריים שהוגשה לא מזמן, לא מספיק לנשום בין ארוחה לארוחה.

 

10/09/2020 23:00 , היום ה 12 לבידוד – מלא חדשות, מלא שאלות

אז הייתה הפוגה בדיווחים שלי, כי בבידוד, כמו בבידוד, אין הרבה מה לספר, הרבה שעות מול הטלוויזיה, הרבה שעות מול הווטסאפפ, קצת עבודה ובעצם….. זהו.

מנסה להתמיד בתוכנית האימון האישית שלי, לחלץ עצמות ולעשות הליכות פעמיים ביום, ואז היום אחר הצהריים מתחילות להגיע הודעות לגביי הסגר המתוכנן, כל דבר שיוחלט ישפיע דרמתית על המשך הביקור הזה, על המטרות של הביקור הזה, על היכולת שלי לקיים את התוכניות שלי ועוד.

אבל בעוד שעה, הטלפון שלי יראה את התאריך 11/09, הקורא הממוצע יחשוב שהוא מבין את המשמעות של היום הזה, זהו, שלא! על זה בדיוק הפוסט הבא בבלוג…..

11/09/2020 09:30, היום ה 13 לבידוד – 9/11 ומשמעויותיו

9/11 בקונוטציה הגלובלית המשמעות של היום הזה ברורה, כואבת, טראומטית, קשה, גם בשבילי זה מה שהתאריך הזה שהפך למושג באנגלית – ניין-אילוון, אבל אצלי המשמעות הזאת החזיקה רק שנה אחת, לפני שקיבלה משמעות אחרת לגמרי……

9/11 בשנת 2002, בשעה 01:32 אמר לי רופא אחד שאני לא זוכר את שמו לצאת מהחדר, ניסיתי להתווכח אבל הוא היה נחרץ לחלוטין וממש גירש אותי משם, והנה אני, בן 30 כמעט, עומד מחוץ לדלת, במסדרון לבן, מלא בחלונות גדולים, מסתכל אל החושך, אל האופק ומנסה להבין מתי אשמע את זה, מתי הוא יקרא לי חזרה, הדפיקות של הלב מהירות הרבה יותר מהתקתוקים של שעון היד של, אני עומד לי שם, עיניים עצומות, ומחכה, ואז אחרי שלוש דקות, 3 הדקות הכי ארוכות בחיים שלי, הדלת נפתחת והאחות קוראת לי להיכנס, אני נכנס ורואה את המחזה הכי מרהיב שניתן לראות, הרופאה שנמצאת שם מחזיקה מספריים ומבקשת ממני לחתוך, ואני בידיים רועדות, עם הכפפות האלה, מחזיק, וחותך, אני לא זוכר את הקולות מסביב, את הצבעים,  אבל בזמן החיתוך אני מסתכל עליו, וכל השאר מתגמד, לא חשוב, כמעט לא קיים, כל הורה בעולם מכיר את ההרגשה הזאת, את המחזה הזה, את הרגע הזה – כשהבן הבכור שלו נולד, כשהוא הופך אבא.

כל זה היה בשנת 2002, והיום התינוק הזה שלי גדל, הפך לגבר, ממש! עבר אותי בגובה (לא עניין של מה בכך, אני בגובה 1.91) והיום הוא רשמית בגיר, גדל והתפתח, ראיתי כיצד הוא מגשים את כל הציפיות שלי, ועולה עליהן, אני מסתכל עליו ורואה את עצמי, רק משופר.

סיפרתי לאורך כל הבלוג הזה שאחשוף את הסיבה האמיתי למסע המטורף הזה. אז כן, זו הסיבה, הטלאות בהגעה לפה, השבועיים הסוריאליסטיים במלון הזה, בבידוד, כל אלה בכלל לא חשובים ומתגמדים – בעוד 48 שעות אוכל להגיע, לפגוש אותו, ואת אחיו, אותם לא ראיתי 7 חודשים.

Leave a Comment