מסע הקורונה שלי’ 1 – ההגעה

29/08/2020 20:50 – מוסקבה

אז זה סוף סוף קורה, בעוד כ 3 שעות אהיה בשדה התעופה ואמריא לקראת אחת החוויות היותר ביזאריות שלי, כזאת שלא תכננתי, וניסיתי להימנע ממנה, אבל בסוף החלטתי שאי אפשר עוד: נסיעה לישראל, כולל בידוד של שבועיים (שגם עכשיו , פחות מ 12 שעות לפני הנחיתה בנתבג, אינני יודע היכן ואיך היא תהיה), כדי לנצל עד תום את השבוע (או קצת יותר) שאחרי. עוד פרטים לגבי כל זה בהמשך, אבל הנה הפתיח….. אני גיא, בן 48 ישראלי שגר במוסקבה, רוסיה בשלוש השנים האחרונות ומגיע ארצה לאחר 7 חודשים ארוכים מאז ביקורי האחרון.

29/08/2020 22:00 – מוסקבה

התארגנויות אחרונות לפי היציאה לשדה התעופה, המזוודה כבר מוכנה, מפוצצת בבגדים וכל מיני פריטים מוזרים, גאדג’טים ומכשירים אלקטרוניים אחרים, בכדי להעביר את הזמן, אישתי הבטיחה שלא תבכה, אבל אני רואה את זה אצלה בעיניים, הזמן הארוך ביותר שהיינו בנפרד מאז 14 לפברואר הוא בערך 3 שעות, ועכשיו, אם לא מספיקה העובדה שאני נוסע, היא מלאה בפחדים לגבי השהות שם (קורונה אמרתי?), הבידוד, הלבד שלי ושלה. ויותר מהכל, אני מוכן להישבע שמקנן בתוכה הפחד הזה בכל פעם שאני נוסע לארץ (והיו בערך 30 כאלה נסיעות מאז עברתי לפה) , אולי אחליט פתאום שמה שיש לי שם בארץ חשוב יותר ממה שיש לי פה, ואחזור ארצה, ולא משנה מה אגיד ומה אעשה, זה שם, ואני אפילו מבין……  כן, מחכה לי שם משהו חשוב, אולי הדבר הכי חשוב לי בחיים, עוד נגיע לזה….. 

30/08/2020 00:30 – שדה התעופה Vnukovo במוסקבה.

למרות שזו בערך הפעם ה 40 שאני עולה על טיסה שיוצאת מרוסיה, כמו כל המסע הזה, גם הטיסה מיוחדת ומוזרה….. זו הפעם הראשונה שאני נמצא בשדה הזה (יש במוסקבה 4 שדות תעופה בינלאומיים), זו הפעם הראשונה שאני טס מפה עם טורקיש איירליינס, והכי מטורף, זו הפעם הראשונה שאני טס לישראל עם קונקשן, ככה זה כשאירופלוט ואל-על פשוט מושבתות. השדה ריק, כמעט שומם, ספרתי בערך 4 שערים שלידם נוסעים, מתוך 15 שערים שעברתי לידם, טוב, יש לי זמן בשפע, הפורומים הבהילו אותנו, להגיע 3 שעות, 4 שעות, 6 שעות, וכל המרבה הרי זה משובך, קשקוש! 10 דקות בדלפק הקבלה, 2 שאלות, בעיקר על האישורים לעלות על הטיסה ועל אישור הבריאות שמילאתי והדפסתי מבעוד מועד, באתר של משרד הבריאות, מכיוון שהשדה ריק, פשוט אין המתנה בביקורת הגבולות, גם לא בקלירנס האחרון לפני הדיוטי, ואני, שבדרך כלל מגיע לשדה בערך 30 דקות לפני שעת העליה למטוס, צריך לחכות שעתיים ורבע עד הטיסה….. 

30/08/2020 07:00 – שדה התעופה באנטליה , טורקיה

נחתנו, חצי שעה לפני הזמן, זה אומר שהקונקשן שלי התארך בחצי שעה, סושיאל דיסטנסינג אנחנו שומעים כל הזמן, וזה חשוב, עד לרגע שזה קשור במכירות של חברת התעופה, מטוס מלא עד אפס מקום, לא דיסטנסינג ולא נעלי קרוקס, מפתיע היה לראות עשרות צעירים, רוסים, ממוסקבה (הצלחתי לזהות לפי המבטא הייחודי לעיר – על זה אולי בפוסט אחר) כולם נוסעים באותו נתיב כמוני, לתל-אביב, כולם מצטרפים ל “מסע”, אותו ארגון שמביא לצעירים יהודים להכרת הארץ, לא מבין איך זה עובד כשהם, כולם, צריכים להיכנס לבידוד, איפה? אולי איתי במלונית? נראה……

פעם ראשונה שלי בשדה הזה, זה השדה השישי בטורקיה שיוצא לי להכיר (ביקרתי פה לא מעט לפני כ 15 שנה , לפני התקופה הנוגחית, לפני ארדואן, כשהמדינה הזאת הייתה גן עדן לתיירים ואנשי עסקים ישראלים), וברקע, הודעות בווטסאפפ, תיזהר ממנו, הוא עצבני עלינו!

זכרון אחד שיש לי מטורקיה זה ה Doner המפורסם שלהם, בעברית, שווארמה, מהזכרון שלי, זול מאוד, ונמצא בכל פינת רחוב, הייתה לי פעם תמונה של 6 דונרים כאלה, צמודים אחד לשני, מכיכר Taksim באיסטנבול, אבל פה , 100 גרם בשר בקר, בתוך מיני לאפה ב 9.5 יורו – לדעתי במחיר כזה , בעיר, אני קונה את כל הדוכן, או לפחות את כל העמוד המסתובב….

וגם, האינטרנט, מזמן לא הייתי בשדה בו האינטרנט הוא לא חינמי, אז שילמתי 4 יורו לשעתיים גלישה, יכול להיות שטורקיה נהייתה שבדיה ואף אחד לא סיפר לי?

הנה הרגע להזכיר אותה , היא נקראת בשם הקוד “הכתומה”, חבורה מיוחדת, שאני מרגיש כאילו מלווה אותי בכל צעד שלי, גם עכשיו, גם בכלל, זו לא הסיבה העיקרית לביקור, אבל עושה הכל כדי שבאחד הפוסטים האחרונים פה , לפני החזרה הביתה, תופיע פה תמונה של ה”כתומה”, אבל עד אז – וואוו, עוד כמה דברים מחכים לי……. 

30/08/2020 10:20 – מיקום מוזר, ההסבר מיד

אז כתבתי שהטיסה שלי היא ב 9 בבוקר מאנטליה לנתב”ג מה שאומר שאני אמור להיות בשעה הזאת באוויר, איפשהוא מעל הים, לקראת נחיתה בת”א, אמור…

עשיתי לעצמי הרגל, בטיסות לכיוון ישראל שמגיעות מצפון אני לוקח כיסא ליד החלון בצד שמאל של המטוס, רואה את קו החוף של ישראל לפני הנחיתה, וכשזה במסלול ה”קצר” את המגדלים של ת”א, כמובן שאני עייף, אז החלטתי לנמנם בשעה וחצי של הטיסה , אבל ידעתי מראש, מכיוון שהשמש במזרח, היא תהיה עליי, ברוב הדרך. אז עצמתי עיניים ואז הרגשתי משהו מוזר, שלא ציפיתי לו, הכיוון של השמש השתנה יותר מידי, שמש,צל, שוב שמש, שוב צל, אז התעוררתי….

משייטים לנו בגובה לא ממש גבוה, במעגלים, בחוף הדרומי של טורקיה, כנראה מצפון מערב לקפריסין, לא ברור, עוד סיבוב ועוד סיבוב, ואז, טיפה צפונה, וסיבוב נוסף בכיוון ההפוך, משהו קרה…… לא עוברות להן עוד 3 דקות, ואני מהרהר לי ואז הקברניט, באנגלית רהוטה (מה שלא קורה הרבה בחברות טורקיות, רוסיות ואחרות) – “יש לנו תקלה טכנית, חוזרים לאנטליה, ננחת בעוד כ 10 דקות”

ואז מתחילה מיני מהומה במטוס, מלא שאלות לדיילות, שאו לא יודעות או לא רוצות לספר, הבחור הצעיר בכיסא לידי, בחור נחמד שכנראה לא חזק באנגלית, שואל מה בדיוק הוא אמר, ואני מנסה להסביר לו. אישתו מתחילה לבכות, ואני, שכבר הייתי פעם אחת במה שקוראים לו “נחיתת חירום” אומר לשניהם בכוונה להרגיע, “כשנתקרב לשדה, אגיד לך אם המצב גרוע או שזה סתם שטות”, מומחה תעופה עאלק…..

הוא שואל למה והדבר היחיד שעולה לי בראש הוא, “אם נראה רכבי כיבוי אש ואמבולנסים לאורך המסלול, אז נדע שצריך אולי לדאוג”, סתם רעיטו שקפץ לי, זכרון מאותה פעם שבאמת היו רכבי כיבוי אש על המסלול, והסתיימה בשלום.

אז מתקרבים, ואני רואה את המסלול, קצת ממנו, והוא נראה נקי לגמרי מכוחות הצלה, ומנסה להרגיע את אישתו של השכן שלי. הדממה המוחלטת בשניות שלפני הנחיתה, ומחיאות הכפיים מייד אחרי, כשאפילו עוד לא בלמנו, זה לא משהו שחווים בכל יותם או בכל טיסה.

שלוש דקות אחרי הנחיתה, כשאנחנו עדיין יושבים במטוס, מודיע הקברניט שמקרקעים את המטוס וימצאו לנו טיסה חליפית, אוטובוסים אוספים אותנו למאין אולם מעבר ואנחנו מחכים, בינתיים אך אחד לא יודע להגיד מתי תהיה הטיסה, ומתחילה התמרמרות של הנוסעים, בעיקר של אלה שנמצאים באוויר מאז 2 בלילה במוסקבה. כתבתי לפני כמה שעות שזו הפעם הראשונה שלי בטיסה עם קונקשן בקו ת”א מוסקבה, אז עכשיו החלטית, גם האחרונה! 

למזלי: 1. זוגתי, ברוסיה, ישנה ולא עקבה אחרי ה Flight Radar בשעה האחרונה, הייתה בטח מקבלת התקפת לב, 2. הבן שלי בסוף לא מגיע לשדה לאסוף אותי, מי יודע כמה זמן הוא היה מחכה אם היה מגיע.

30/08/2020 12:20 – אנטליה, טורקיה

כן, עדיין פה, שעתיים של הרבה חוסר הבנה והרבה אנשין בשדה התעופה שלא מדברים אנגלית, בכלל, כאילו שכחו אנגלית לפני 3 שעות, כשהמראנו לטיסה המקורית, אבל לפחות עכשיו כבר יש תקווה, הטיסה תהיה ב 13:00, לא נראה לי שתצא בזמן, אבל לפחות אנחנו מופיעים על לוח הטיסות, אחרי הרבה כעס מהנוסעים, הביאו סנדביצ’ים ופחיות שתייה וחילקו לנו, ואני, מתחיל להתרגל להשתמש במסיכה על הפנים, זה ללא ספק הזמן הכי ארוך שהייתי עם מסיכה, אולי בהמשך אציין את הסיבות שבגללן רק שלשום קניתי לי כמה מסכות, לראשונה מאז התפרצות הקורונה.

30/08/2020 15:50 – נתב”ג

בשעה טובה, הגענו לארץ. הטיסה השנייה התעכבה קצת, אבל עברה חלק. בחוץ המונית שהזמנתי מבעוד מועד מנתב”ג לת”א, שם ניחשתי (קיוויתי) שאהיה, במלונית קורונה. תכנונים לחוד ומציאות לחוד,  סיפרתי על החבורה הנחמדה של הצעירים שהיו איתי על המטוס במסגרת “מסע”, אז מסתבר שבגללם אין יותר מקום במלונות הקורונה בת”א, ולכן החבר’ה מפיקוד העורף, חרף הבקשות שלי, החליטו לשלוח אותי למלון הקורונה בירושלים, זה אומר ש: המסע הזה מתארך בעוד שעה, הנסיעה לשם יותר יקרה, בקטנה. אבל, אני ממש אוהב את ירושלים וממש מתגעגע אליה, אז נקווה שהמלון בסדר. מצאתי לי שותף לנסיעה, שהיה איתי באותה טיסה, ונכנס גם הוא לבידוד במלון הדיוטי פרי בנתב”ג – עצוב, שומם, כמו שאי אפשר לדמיין אותו בימים רגילים.

30/08/2020 18:00 – מלון לאונרדו ירושלים

איזה חום! באמת ששכחתי כמה חם יכול להיות פה בארץ, מלון נחמד, שלא הכרתי, חברה מאוד נחמדים, הליך הקליטה פשוט ביותר, וחוץ מזה שעשו בדיקה מאוד מדוקדקת במזוודה, הכל מצויין, קיבלתי לי חדר נחמד עם נוף שמשקיף לכנסיית סנט ג’ורג ולדעתי שם רחוק נמצא הר הזיתים, לא יודע אבל עוד תהיה לי הזגמנות להבין מה זה ההר הזה בתמונה. עברתי תדרוך בבטחון של המלון ומסמך הסברים לגבי המותר והאסור, חדר 530, הבית שלי לשבועיים הקרובים, הארוחות מוגשות 3 פעמים ביום, המאבטח אמר שהן לא נוראיות, ובהחלט אפשר להיסתפק בהן, למזלי החבר’ה מהכתומה נתנו לי כלים למציאת כל מה שארצה להזמין, מעניין התהליך של ההזמנות, מרגיש לי כמו “פירצה” בחוק “הבידוד הסגור בחדר למשך שבועיים”, עוד נראה לגבי זה

עד כאן החלק הראשון, חלק שני יהיה “הבידוד”, אני מניח………

Leave a Comment